החלטה בתיק בש"פ 994/04

תאריך הישיבה:                                ט"ז בשבט התשס"ד (8.2.04)

בשם העורר:                                   עו"ד זיווה ארנסטי

בשם המשיבה:                                עו"ד מאיה חדד

1.        בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת א' אפעל-גבאי), מיום 27/01/04, שניתנה בתיק ב"ש 6079/03, לפיה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בירושלים, מיום 19/01/04, שניתנה בתיק ב"ש 1021/04, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.        העורר עומד לדין  בבית משפט השלום בירושלים באשמת ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג- 1973.

3.        על-פי עובדות כתב האישום  מכר העורר, בשלוש הזדמנויות שונות, לסוכן משטרתי סמים מסוכנים מסוג MDMA   וכן סם מסוג קנבוס וזאת בכמויות גדולות.

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בירושלים, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום  19/01/04 הורה בית  משפט השלום (כב' השופטת ר' שלו-גרטל) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה נקבע כי קיימת תשתית ראייתי לכאורית, אשר די בה כדי להקים סיכוי סביר להרשעה. לאור מסקנה זו  ולאור חזקת המסוכנות הסטוטורית, הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן- חוק המעצרים), הרי שאין כל מקום לשקול חלופת מעצר, הגם שלא נתבקשה כלל.

5.        העורר ערר על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת א' אפעל-גבאי), אשר החליט ביום 27/01/04 לדחות את הערר ולהשאיר את החלטתו של בית משפט השלום על כנה. בהחלטתו זו קבע בית המשפט המחוזי כי לאור חומר החקירה שבתיק, הרי שמסקנתו של בית משפט השלום בדבר קיומן של ראיות לכאורה מבוססת היטב ואין מקום להתערב בה, ומאחר וכך לאור חזקת המסוכנות ולאור עיסוקו של העורר בסחר בסמים מסוכנים במשך תקופה  מסוגים שונים וזאת בכמויות לא מבוטלות, הרי שאין מקום להתערב בעצם ההחלטה בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

           מכאן הערר שבפני.

6.        באת-כוח העורר, עורכת -הדין, זיווה ארנסטי, טענה כי קיימים ליקויים וכן סתירות בחומר הראיות באופן גלוי ובולט, אשר הינם אינהרנטיים באופן שלא ניתן לומר כי קיימות ראיות לכאורה, בין ישירות ובין נסיבתיות ברמה הנדרשת למעצרו של העורר עד תום ההליכים. עוד טענה באת-כוח העורר כי גם בהנחה וקיימות ראיות לכאורה, הרי שלאור עברו הפלילי של העורר, הטומן בחובו עבירות, זולת עבירות סמים, דבר זה סותר את חזקת המסוכנות  המיוחסת לו.

7.        באת-כוח המשיבה, עורכת הדין מאיה חדד,  טענה כי במקרה דנן מדובר בשלוש עסקאות סמים, בהן הסוכן המשטרתי ניהל שיחות עם העורר אשר הוקלטו וכן נפגש עמו. לאחר מכן הסוכן נפגש עם המפעיל שלו על-מנת להבטיח את מהימנותו של הסוכן, כך שיש לראות בכך בסיס ראייתי איתן, אשר מקים תשתית ראייתית לכאורית הדרושה למעצר עד תום ההליכים. עוד טענה באת-כוח המשיבה כי לעורר אין, אומנם, עבר פלילי בעבירות סמים, אך יש לו עבר פלילי בעבירות אחרות ואשר בגינן גם ריצה עונשי מאסר. נוסף על כך לעורר יש נגישות לסמים, זאת לאור העובדה כי הוא סיפק לסוכן סמים במגוון של סוגים וזאת גם כאשר  הסוכן הפתיע אותו בבקשותיו להספקה מהירה. על כן יש לראות בכך חזקת מסוכנות אשר לא ניתן לשללה בחלופת מעצר.

8.        לאחר ששמעתי את טענות באי-כוח הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות  שבתיק, אשר הועמד לרשותי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

9.        כאמור, בחנתי את חומר הראיות שבידי המשיבה והגעתי לכלל מסקנה כי התשתית  הראייתית הקיימת, יש בה בשלב זה כדי לבסס ולו, לכאורה, סיכוי להרשעתו של העורר באישומים המיוחסים לו. חומר הראיות מצביע לכאורה על כך שהעורר קשור לעסקאות בדבר  הסחר בסמים מסוכנים. בתמליל השיחה שנערך בין הסוכן המשטרתי לבין העורר, נראה  הסוכן המשטרתי מבקש  סמים מהעורר וביקש ממנו לקנות עבורו סמים  וכי האחרון השיג לו את מבוקשו ( ראה תמליל השיחה בין הסוכן לעורר  מיום 03/06/03 בעמ' 3 - 5). נוסף על כך  בהודעתו במשטרה  סיפר הסוכן המשטרתי כי הוא מכיר את העורר כחצי שנה  וכי הוא קנה ממנו בעבר סמים. עוד סיפר כי העורר אמר לו  ש" אם תרצה משהו תתקשר אלי" ( ראה  הודעת הסוכן במשטרה, מיום 24/04/03 בעמ' 1). חיזוק לראיות אלה היא הודעה נוספת של הסוכן המשטרתי, לפיה בוצעה עסקת סמים מסוג קנבוס (חשיש) וגם כדורי MDMA  (ראה הודעתו של הסוכן המשטרתי מיום 3006/04 בעמ'נ 1- 2).

 10.     אכן על-פי חומר הראיות, נראה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כאמור בסעיף 21(ב) לחוק המעצרים, אשר מהווה פוטנציאל ראייתי להרשעה בעתיד (ראה בש"פ  8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פד"י נ(2) 135, בעמ' 146).

11.      קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות סמים חמורות, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. ההלכה היא, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים (ראה בש"פ 5570/03, 5635 אברג'יל נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 6). אכן המקרה שבפני אינו חריג, שכן מדובר בשלוש פרשיות, בהן בוצעו עסקאות סמים מסוכנים בשיטתיות ובכמויות גדולות במשך תקופה של כחצי שנה, וזאת ללא כל קושי בהשגתם. לעורר עבר פלילי, אשר כולל עבירות אלימות ועבירות רכוש, כך שבבוא בית המשפט לבחון אלטרנטיבה חלופית למעצרו של נאשם שומה עליו לייחס משקל לעברו הפלילי ( ראה בש"פ 3130/03 ש' א' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 326; בש"פ 2292/03  יצחקוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(1), 449 וכן בש"פ 1949/03 לביא נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(1), 181).

12.      אכן שילוב עבירות הסמים החמורות, אשר בוצעו במשך תקופה לא מבוטלת ואשר אליהן מתווספת העובדה כי לחובתו של העורר עבר פלילי בעבירות רכוש ואלימות, דבר המהווה קו התנהגות עברייני, מעיד על מסוכנותו של העורר שלא ניתן לשללה, אלא כשהעורר נתון במעצר. בנסיבות אלה אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

           החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.